רק מיעוטכם עוצר להביט ולהתבונן בכאב הרגשי, כאומרים: הבה נבין מדוע כה כואב האובדן? מדוע הסבל נחוץ כאן? מה עלי ללמוד מן השיעור, כי אכן שיעור הינו? מה עלי להתמיר כדי לא לחזור על הטעות? כדי לא להשיב את ההחמצה ואת הכשלון? מה עלי לעשות כדי לצאת ממנו קרוב יותר אל ארמון האור שלי?

שימו לב יקיריי, הכאב, כפי שנאמר, הוא המדריך שלכם, הוא מורה הדרך שלכם, ולכן הוא נחוץ והוא לצורך. והכוונה הינה לכל כאב שהוא, גם הפיזי וגם הרגשי. הייתי אומרת, כי לעתים הכאב הרגשי מצוי שלב אחד לפני הכאב הפיזי, כי הכאב הפיזי תמיד מגיע לאלה שלא שמעו את הקריאה, שביכרו לא להסתכל, לאלו אשר העדיפו להתעלם ולהתקדם, או לחילופין, לאלה שמצאו עצמם עוצרים את החיים, מעכבים התהליכים הטבעיים של הריפוי והנקיון, לאלו החוסמים מידע וידע חדשים, לאלה הבוחרים לחזור ולחטט בפצע, כאומרים: אם לא ארפה, אם לא אתן לקושי לעבור, אם אניח לידי האוחזת בכאב לשחרר אצבעותיה, כאילו הזכרון יאבד לי, ואז אשאר לבדי, ואז איוותר כגלמוד, כי אז לא יהיה עוד טעם לחיי.

וזאת עליכם עוד לדעת: ככל שתגעו באותו הכאב ההוא, הישן נושן, ככל שתוסיפו לאחוז ולהיצמד אליו, כן יוסיף הוא להגיע אליכם, לצלצל בפעמונכם, ולהזכיר נשכחות, גם בחייכם האלה, ביומיום שלכם. והוא עושה זאת באמצעות הדהודים מסביבכם, ובאמצעות שליחת גירויים, קטנים וגדולים, שכל אחד מהם מסתיר מאחוריו את הכפתור הטעון הגדול, הלוא הוא הכאב הראשוני.

ראו יקיריי, הויתור על ההיאחזות, כמוהו ככל שינוי. שינויים הם חלק מהמערך האנושי. תמיד היו, ובעיקר בעת הזו. כל אימת שאינכם מסכימים לקבל שינוי לחייכם, כל שינוי, כמוכם כאומרים: רוצה אני להישאר ב-ישן, בעבר, בלא רלוונטי, בלא שייך, בלא קשור. כמוכם כמאוימים מהחידוש וכנכנעים לפחד המצמית, שמביא עימו החדש. ובעיקר, כמוכם כנלחמים בחיים, כאינכם מקבלים את החיים כפי שמגיעים אל פתחכם, כנאבקים בדבר שאינו ניתן לעצרו, כמתנגדים לדבר המרכזי שהחיים מביאים אליכם, הלוא הוא לתנועה.

כי בחיים בריאים ישנה בריאה מתמשכת של תנועה, של חדש הזורם אליכם, כי כל רגע ורגע הוא ייחודי וחד פעמי, המביא עימו חדש. כי במקום בו אין תנועה, במקום בו אין תזוזה, במקום שאין בו מחזוריות כמו מן הטבע, יש מוות, חידלון, ציה ושממה.

כאשר אינכם משחררים את העבר, כאשר אינכם מניחים לכאב הרגשי להתפוגג, לעבור עיבוד, לעבור התמרה, לעבור למערך של חשיבה מחדש והגדרה מחדש, להשתנות ולהכניס אור לחושך, הלוא אינכם משחררים את עצמכם. כובלים עצמכם לכבלים של עבדות ושל אשליה. אינכם בוחרים בחופש, שיש בו בחירת אמת, שיש בו מהות של אור, שיש בו יצירה ובריאה מתמשכים ואינסופיים.

ראו יקיריי, כשנאחזים אתם בכאב רגשי ואינכם מניחים לו להשתחרר, דבקים אתם ברגשות הצער, הכאב, היגון, החרטה, הדחיה, הנטישה, האכזבה, האשמה. אינכם משחררים, כי חוששים אתם לאבד את זהותכם, או הייתי מדייקת: את החלק בזהותכם שדבק בו הכאב המשכר, את החלק המזהה את הכאב כמתוק, את החלק המבולבל, שמזהה את הכאב כאילו הוא מחייה ומחזיר לחיים.
אך האם לא מעדיפים אתם חיים של חופש מהכאב? חיים של חרות פנימית? חיים שיש בהם בחירה?
האם לא שואפים הינכם לחיים שיש בהם נשימה קלה, מרחב פנימי מרווח, גב שהוקל משאו, ולב החופשי ממועקה?

וכך, מי שליבו חפץ בשחרור מההיאחזות, משחרור חייו מהכאב הרגשי, מוזמן לחבור אלי למסע הזה.
זהו מסע ארוך, אך תוצאותיו ייטיבו עמכם בכל ההיבטים, בכל הגופים ובכל המימדים.

ראשית, כאמור, עליכם לדעת ולזכור, כי כל כאב רגשי, ואין זה משנה מה מקורו, מה טבעו, ומהן סיבותיו, הגיע לחייכם לצורך. או הייתי מדייקת: הגיע לפתחיכם על מנת שתעשו עבודת התפתחות והתמרה, כי כל המגיע לשערי חייכם, הלוא מגיע הוא לצורך למידה וגדילה.
ואז, אם מתאבלים אתם על פרידה ואובדן, אם מתענים אתם מקשר שהסתיים, או בגלל כשלון מהדהד, אם מתעכבים אתם בגין צער וקושי שיש בהם מן האשמה, או חוסר האונים מפגיעה שנפגעתם ומעוולה שחוויתם, ראו נא, כי יש כאן אפשרות לעשות עבודה, שיש בה מן הסליחה, מן החסד ומן ההכלה, ראשית לכל לעצמכם.
אך לא נכביר הפעם מילים על היבט זה, כיוון שעמוק מאד הוא ותיקצר היריעה.

נדבר כעת על מה נדרש מכם, בבואכם להתמיר כאבים נושנים והיאחזויות בהם:
נדרשת כאן החלטה, כיוון שהחלטה היא הכרחית לצורך שחרור. אם אין בן אנוש מחליט באופן מודע ומכוון כי עושה הוא את הצעדים הנדרשים להחלמתו, כי אז אין שום כוח שבעולם, גם לא אלוהים וכל כבודו, שיוכל לשחרר עבורו את הכאב.

שנית, נדרשת כאן עבודה שיש בה מן המהות של לסמוך: לסמוך על הבריאה, לבטוח ולהאמין בה, כי כל אשר נחוץ לכם להחלמה ולריפוי, כבר ישנו וקיים עבורכם. כבר נמצא בהווה. כיוון שגמלה ההחלטה בליבכם לסמוך על הבריאה, שכאשר תעשו את הצעד הראשון, כאשר תהינו עוז בנפשכם לקפוץ אל הלא נודע ואל אי הוודאות, כבר יהיה מי שישא אתכם, שיתפוס אתכם, שיסייע לכם.

שלישית, נדרשת כאן אחריות. אחריות מלאה על גורלכם, על חייכם, על רגשותיכם, על חוויותיכם, על המציאות שלכם. הבנה עמוקה שלכם כי אין אף אחד אחר, אף לא אלוהים עצמו, שאחראי על חייכם: לא הגנטיקה שלכם, גם לא תאריך הלידה שנולדתם בו או המזל האסטרולוגי שלכם, לא החינוך ובית ההורים שזכיתם לו. כי אתם האחראים הבלעדיים על חייכם, ועל איכות המשחק עם הקלפים אשר קיבלתם. אתם המוציאים ואתם המביאים.

רביעית, עשו עבודת התבוננות. ראו כיצד טוויתם את חייכם לאור הכאב: מה היה הכאב הראשוני, מה היה הגרעין שהוליד אותו, ומה היה הרגע המדויק שבו נשמתכם זימנה לכם את המקור ממנו נבע לב הקושי. וגם כאשר אינכם מסוגלים להסביר את ההקשר המדויק, האמינו כי הוא קיים.
ומיד לאחר מכן, ראו כיצד נראו חייכם אחריו: איך בניתם את חייכם לאור הסיפור הזה, לאור האירוע גורם הכאב.
כי זאת עליכם לדעת: זהו סיפור, וכל אחד יכול, בבחירתו, לספר אחרת את הסיפור. מה היו הסיפורים שסיפרתם לעצמכם ולאחרים: האם אתם קורבנות של הנסיבות? האם אתם מסכנים על לא עוול בכפכם? האם אתם מקופחים בגלל שמישהו גדול מכם התעמר בכם? האם אתם אומללים כי מישהו החליט על גורלכם? האם חייכם מרים כי מישהו המר לכם?
ובעיקר: האם רואים אתם, כי בוחרים אתם בחיים שאינם חיים? כי אתם עצמכם בוחרים בחיים שיש בהם מן המוות כבר בחייכם?
האם רואים אתם כי בחושבכם על גורלכם ועל סיפור חייכם, כי הלוא הפירושים וההגדרות שלכם עצמכם, קובעים את מהלך כל חייכם? וכי ברצותכם, כל אשר צריכים אתם לעשות, הוא לשנות את הסיפור?

וכל אימת שהכאב מושך אתכם אחורה, זכרו כי החיים ממשיכים ומתקיימים רק בהווה. וכי כל שעליכם לעשות, הוא להפנות שימת ליבכם לרגע הזה ממש, שבו הכל בסדר, ושבו שמורים אתם ומוגנים. שבו מחוברים אתם לנשמתכם הנצחית ולדרך האור אשר לכם.
זכרו נא כי כל המתרחש בעולמכם, מתקיים הוא בתודעה אשר לכם. קוראים הינכם את סיפור חייכם כאילו מתרחש עכשיו, אך לא היא. הדברים שקרו בעבר, הסתיימו זה מכבר. בהווה הם מתקיימים רק בזכרונכם, בראשכם, בתודעתכם.

היכולת להיות בהווה, קשורה ביכולת שלכם להתחבר לנשמתכם הנצחית, להבין שנשמתכם היא חלק מהבריאה, ניצוץ מהמקור, רסיס מהאלוהות. וכל אשר נותר לכם לעשות, הוא להבין שאתם חלק בלתי נפרד מהאלוהים, וכי הוא לא רק בליבכם, כי אם אתם. אתם האלוהים.
וכל אימת שמצליחים אתם להפנים ולהרגיש ולחוות תחושה זו, תדר זה, רטט זה, כי הלוא נפרדתם עוד קצת מהכאב. הכאב קשור בחיים שלכם בעבר. החוויה, הרטט כי אתם אלוהים, קשורים ויכולים להתקיים רק, ואך ורק, כאשר חווים אתם את עצמכם כחיים בהווה.

ראו יקירים, בבואכם לערוך עבודת התמרה של כאבים נושנים, עליכם לעשות שני דברים מרכזיים, בהתחלת המסע: ראשית חוכמה, עליכם להסכים להתבונן במרכז הכאב, בלב הכאב, ללא כחל ושרק. עליכם להסכים להיכנס למחילות, למנהרות, למקומות החשוכים ביותר של הקושי, כדי להתבונן נכוחה מה קיים שם, מה נמצא שם, מה אינכם רואים מכאן, ויכולים לראות אך ורק משם. שם קיימות כמה תשובות, כמה הארות ותובנות, כמה זכרונות, שחשוב שתראו, תשמעו ותחוו.

בשלב הבא, עליכם לחוות פיזית את הכאב, ולפרוק אותו בכל דרך שתבחרו: באמצעות בכי, צחוק, פיהוק ורעד. כל פורקן כזה פורק צבר של רגשות שונים ביחס לאותו כאב, ולכל בן אנוש יש את הפורקן הנגיש לו בבואו להתמיר כאבי עבר. יכולים אתם לפרוק אותו גם באמצעות עבודת הגוף, בריקוד, בקול, או באמצעות יצירה, ציור, כתיבה או ספורט. במילים אחרות: כל עוד תקוע, אחוז ונצמד הכאב בנשמתכם, תקוע, אחוז ונצמד הוא גם בגופכם. ולעתים, קל יותר להגיע ולגעת בלב הקושי, כאשר עושים הדרך באמצעות הגוף.

זהו רק תחילתו של המסע. יש עוד דרך ולא נכביר בה יותר מילים היום. אך זכרו כי גם כאשר אינכם יכולים למצוא בקירבכם את הכוחות להמשיך לנוע, יכולים אתם לנוע, כי זוהי יכולת הנמצאת בגרעין הווייתכם, גם כאשר נסתרת היא מעיניכם, ולכן בחרתם בחיים כאן על פני האדמה. בחרו את החוויה המאפשרת לכם להרגיש חיות בריאה ובוראת. הרחיבו את התודעה אשר לכם לעבר ההווה. דבקו בטוב והמשיכו ללכת. המשיכו הלאה.

ברוכים תהיו ומבורכים.